<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף יב:</h2>
הגיעו לעונת נדרים, קטן בן שלש עשרה שנה ויום אחד, וקטנה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריהן נדר והקדישן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת, מיחלץ לא חלצה עד דהויא בת שתים עשרה שנה ויום אחד והוא דאתיאת שתי שערות. (יבמות י"ב:) איזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ואף על גב דאתאי שתי שערות לא חולצת ולא מתייבמת. קודם הזמן הזה אין מתעברת כל עיקר, תוך הזמן הזה אם מתעברת היא מתה ועוברה מת, הילכך לרבי מאיר דאמר שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות, מעוברת שמא יעשה עוברה סנדל, מניקה שמא תגמול את בנה וימות. אחר זמן הזה היא חייה ועוברה חי. ובת אחת עשרה שנה ויום אחד נבדקת לנדרים, דתנן (נדה מ"ה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין, וכן קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן י"ג שנה ויום א' נדריו קיימין, קודם זמן הזה אף על פי שאמרו יודעים אנו לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו אין נדריהם נדרים ואין הקדישן הקדש, אחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו נדריהן נדרים והקדישן הקדש. ובודקין אותן כל שתים עשרה שנה וכל שלש עשרה שנה, קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד, וכן קטן מבן שתים עשרה שנה ויום אחד ועד בן שלש עשרה שנה ויום אחד, אם יודעין למי נודרין ולמי מקדישין נדריהם נדרים והקדישן הקדש, והיינו מופלא סמוך לאיש דכתיב בנדרים.
<h2>דף כג.</h2>
[פסק] ומאן דעבר ונסיב איתתא מחייבי לאוין ויליד בכור ההוא בכור נוטל פי שנים, דכתיב (דברים כ"א, ט"ו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום, אלא מאי אהובה אהובה בנשואיה, ומאי ניהו כשרה לכשר, שנואה בנישואיה ומאי ניהי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין, ולא מיבעיא מחייבי לאוין דנוטל פי שנים אלא אפילו מחייבי כריתות דעריות נינהו נוטל פי שנים, דתנן (כ"ב:) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום, ואמרינן מכל מקום לאתויי מאי, אמר רב יהודה לאתויי ממזר.
<h2>דף כד:</h2>
והנטען משפחתו אסורה להנשא לו, והני מילי לכתחילה אבל דיעבד אין מוציאין אותה מידו.
והילכתא אין דבר בערוה פחות משני עדים, ועד שיהו רואים כמכחול בשפופרת. לענין אשת איש לא מפקינן מגברא עד שיהו עדים רואין כמכחול בשפופרת, והאי דאמור רבנן הנטען לאשת איש ונפיש לעז דידהו בקלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער, ההוא לעניין אפוקה מן נטען. היכא דאפקא גברא בקלא דלא פסיק ובדבר מכוער, אזלת הות לנטען מפקינן לה מן נטען הואיל וכדנפקא מעיקרא נפקא בקלא דלא פסיק ובדבר מכוער, אבל לעניין אפוקא מן גברא לא מפקין לה כי דינא אלא עד דחזו עדים כמכחול בשפופרת.
<h2>דף כה.</h2>
והיכי דמי קלא דלא פסיק, אמר אביי אמרה לי אם דומימתא יומא ופלגיה, והני מילי היכא דליכא אויבים דמפקינן קלא אבל איכא אויבים לא חיישינן. והיכי דמי דבר מכוער, כדתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר, אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא. מנעלים הפוכים תחת המטה, אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא, מנעלין, ניחזי דמאן נינהו, אלא אימא מקום מנעלין הפוכין תחת המטה, אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא.
תנן התם המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, משום נדר לא יחזיר. שלח ליה רבה בר רב הונא לרבה בר רב נחמן ילמדנו רבינו, כנס מהו שיוציא, א"ל תניתוה הנטען מאשת איש והוציאה מתחת ידו אע"פ שכנס מוציא, שלח ליה מי דמי, התם הוציאוה הכא הוציאה, ורבה בר רב נחמן אמר מתניתא נמי הוציאה תני, התם בעל הכא בועל, התם אמור רבנן לא יכנוס ואם כנס מוציא, ולא היא, התם אלומי אלמיה לקליה הכא אמרי קים ליה בקליה וליתיה, כי נמי תני הוציאה לא דמי שם רע לנטען, דגבי נטען כיון דהוה חשיד מינה ואזל נסבה אלמיה לקלא ומשום הכי אם כנס יוציא, גבי שם רע אימא לך אם כנס לא יוציא מימר אמרי קים ליה בקלא ובטליה ואם לאו הכי לאו אהדרה. והילכתא המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר לכתחילה ואם כנס לא יוציא, והנטען מאשת איש והוציאה מחת ידו אף על פי שכנס מוציא ואסורה לגברא.
<h2>דף כו.</h2>
תנו רבנן הנטען לאשה הרי זה לא ישא לא אמה ולא אחותה לא בתה ולא בת בתה ולא בת בנה, הני חמש עריות אסירן על נטען למינסב, אבל אינסובי ההיא איתתא קריבתה לאבוה דההוא דחשיד מינה או לאחוה או לבריה שרי לה לאינסובי, מאי טעמא, כיון דמיתסרא עליהו אמרינן איסורא דנפשיה לא מיכסי איניש.
<h2>דף לו:</h2>
תנו רבנן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ואל יחזיר עולמית דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס, והלכה כרבנן, ואי קשיא לך הלכה כרבי מאיר בגזרותיו, הכא קנסא הוא והלכה כרבי מאיר בגזרותיו אבל לא בקנסיו.
<h2>דף מב:</h2>
תנו רבנן הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורין והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקנה וקטנה ואיילונית ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר, ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד, אלמא גזר ר' מאיר הני אטו הני, ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו. והילכתא מת מותרת גמלתו אסורה. וכן איתתא דמית גברא או דאיפטרא לה בגיטא אסיר לה לאינסובי בגו תלתא ירחי, דתניא ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים. (מ"ג.) והילכתא כי קושיא דרב אשי חוץ מיום שנתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו, וש"מ שלשה חדשים שלמים בענן. איתמר (ל"ז.) קידש בתוך שלשה חדשים וברח פליגי בה רב אחא ורפרם, חד אמר משמתינן ליה וחד אמר ערקוייה מסתייה ולא מפקינן לה מיניה הוה עובדא ואמר להו רפרם ערקוייה מסתייה, וכן הלכה.
<h2>דף מה:</h2>
מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש הולד אין לו תקנה, דקא אתי צד חירות דביה ומשתמש בצד אשת איש.
וגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר בין בפנוייה בין באשת איש, מיהו אי ולד זכר הוא, בר ישראל מעליא הוא וכשר בכהנת, ולא יהא אלא גר דקיימא לן דגר כשר בכהנת, ואי נקבה היא, ללוי ולישראל שריא, לכהן אסירא, דקאמרינן (מ"ה.) אפילו למאן דאמר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, פגום לכהונה הוי מקל וחומר דקאמרינן ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום לכהונה זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום, וכי תימא מה לאלמנה לכהן [גדול] שכן היא עצמה מתחללת, הכא נמי כיון דבא עליה גוי ועבד פסלה מן הכהונה, דאמר רבי יוחנן משום ר' ישמעאל מנין לגוי ועבד שבאו על בת ישראל וכהנת ולויה שפסלוה מן הכהונה, שנאמר (ויקרא כ"ב, י"ג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה יצאו גוי ועבד שאין אלמנות וגירושין בה.
<h2>דף מט.</h2>
ואסיר ליה לבר ישראל למינסב חדא מקרובות דיליה. והיכא דעבר ונסיב בין מחייבי כריתות בין מחייבי מיתות בית דין הוולד ממזר, דסבירא לן כשמעון התימני, דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא, שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו, ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין, וקאתני לה לדשמעון התימני גבי מילי פסיקאתא, דתנן (קידושין ס"ו:) כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, ואיזו זו, זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל, וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום, ואיזו זו, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין, וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הולד ממזר, ואיזה זה, הבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה, כשמעון התימני דאמר הולד ממזר בין מחייבי כריתות בין מחייבי מיתות בית דין, וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה, ואיזה זה, זה ולד שפחת נכרית.
<h2>דף נט:</h2>
תנו רבנן כהן לא ישא אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי. כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר' אליעזר בן יעקב אומר הוולד חלל, וחכמים אומרים הוולד כשר, והילכתא כרבנן.
<h2>דף ס:</h2>
ולית הילכתא כרבי שמעון בן יוחי דאמר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה. ההוא כהנא דהוה נסיב פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אמר ליה רב נחמן מאי טעמא עבדת הכי, דאמר רבי יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן יוחי, א"ל זיל אפקה ואי לא מפיקנא ליך ר' יהושע בן לוי מאונך.
<h2>דף סא:</h2>
(כתובות י"ג.) היתה מדברת עם אחד בשוק ואמרי לה מה טיבו של זה, מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת להשיאה לכהונה. מאי מדברת, זעירי אמר נסתרה, והני מילי נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הויא לה כשבויה ופסולה לכהונה. היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת להשיאה לכהונה (יבמות ס"א:) ר' אליעזר לטעמיה דאמר זונה זונה כשמה, אלמא כרבנן סבירא ליה דאמרי אין זונה אלא גיורת משוחררת ושנבעלה בעילת זנות, והני מילי כי אמרה לכשר נבעלתי ולאו ממזר ולאו נתין, דבין באונס בין ברצון מותר להשיאה לכהונה, והני מילי בפנויה אבל באשת איש מעוברת וקאמרה אנוסה אני לא מהימנא, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל.
ובת ישראל פנויה דמזניא מן ישראל או מן כהן או מן לוי דלאו קרובין דאסירין לה מן אוריתא, שריא לכהן, דאמרינן לית הילכתא כרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה. ואי שומרת יבם היא ומזניא מישראל או מכהן או מלוי שריא ליה, ואי עבד בה יבם מאמר ומאי ניהו קידושין אסירא ליה, ואי מן ממזר וכותי ונתין נמי נבעלה פסולה מן הכהונה. כללו של דבר כל שפסול לה כיון שבא עליה פסלה מן הכהונה. אמר רב שימי בר חייא (נ"ט:) נבעלה לבהמה באונס כשירה לכהונה.
<h2>דף ע.</h2>
והיכי דמי פצוע דכא כדתנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן. כרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו, ואם נשתייר מן העטרה אפילו כחוט כשר. (ע"ו.) פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וגו'. תנו רבנן (ע"ה.) איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו. אמר רבי ישמעאל משום רבי יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר, סריס חמה סלקא דעתך, אלא אימא כסריס חמה וכשר. (ע"ה:) וממאי דהאי פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו הוא, מכדי לא יבא פצוע דכא סתמא כתיב ולא יבא פצוע בביצים לא כתיב, אימא אפילו איפצע מוחיה, אמרי היינו דאמר ליה ההוא מרבנן לרבא ממאי דהאי פצוע דכא דנפצעו ביצים שלו הוא דילמא דאיפצע מוחיה, אמר ליה מסתברא הואיל ובכולהו נחית לדארי וקא מזהר עילוי בניהו דפסילי והאי פצוע דכא לא קא מדכר דפסיל ש"מ פצוע בדוכתא דמוליד הוא, ודילמא הוא נינהו דאסיר וחס רחמנא עילויה זרעיה דלא ניפסיל, אלא מנלן, אמר קרא לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה מה כרות שפכה במקום דמוליד אף פצוע דכא במקום דמוליד. וכרות שפכה גופיה מנלן אימא אצבעתיה, כרות שפכה כתיב במקום שפיכה, ואימא חוטמו דבמקום שפיכה הוא מכדי כרות בשפוך כתיב מי שעל ידי כריתה שותת שלא על ידי כריתה מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי שותת הוא. פצוע לא תימא דנפצעו ביצים שלו ותו לא, אלא אפילו נפצע הגיד ואפילו נפצעו גידי ביצים, דאמר רבא פצוע בכולן דכא בכולן כרות בכולן, פצוע בין שנפצע הגיד ובין שנפצעו ביצים ובין שנפצעו גידי ביצים, דכא בין שנידך הגיד ובין שנידכו ביצים ובין שנידכו גידי ביצים, כרות שפכה בין שנכרת הגיד ובין שנכרתו ביצים ובין שנכרתו גידי ביצים. תנו רבנן (ע"ו.) נקב פסול מפני שהוא שותת, נסתם כשר מפני שהוא מקלח, וזה הוא פסול החוזר להכשירו. זה הוא למעוטי מאי, למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום או מחמת מכה בוושט שאינו קרום. אמרת נסתם כשר, ובמאי מסתתם, שלחה רב אידי בר אבין קמיה דאביי היכי עבדינן, אמר ליה מייתינן שעורתא ומסרטינן האי גיסא והאי גיסא דנקב בפרזלא לא דזריף ושייפינן ליה תרבא ומייתינן שושמנא גמלאה ומנכתינן ליה עד דנקיט ליה לנקב (מנתרין) [מתרין] גיסאניה וכיון דנקטיה פסקינן ליה לראש שושמנא וסתים, והני מילי קטן אבל גדול כיון דיהיב דעתיה אאישות איקלופי מקליף. אמר ליה רבינא למרימר (ע"ה:) הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכה בין בקולמוס ובין במרזב כשר. ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא שפייה מר בר רב אשי בקולמוס ואכשריה.
<h2>דף עה:</h2>
ולא מיבעיא ממזר דנסיב בת ישראל דמאי דמוליד ממזרי נינהו דאיסורא קא מזדרע, אלא אפילו כהן לוי וישראל דכשרין נינהו, אם פצוע דכא הוא ואם כרות שפכה הוא, אסיר ליה למינסב בת ישראל דכתיב (דברים כ"ג, ב') לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה. ולא מיבעיא דמעיקרא פצוע דכא וכרות שפכה הוא אלא אפילו נסיב איתתא ואית לה בני בכשרותיה ולבסוף הוה ליה פצוע דכא או כרות שפכה, מפקינן לה מיניה, מאי טעמא, דכממזר שויה רחמנא. והני מילי דהוה ליה פצוע דכא או כרות שפכה בידי אדם אבל בידי שמים כשר, אמר רבא דיקא נמי דכתיב פצוע דכא למימרא דבידי אדם הוא, ולא כתיב (פצוע) [פציע], למימרא דפצוע ממעי אמו כשר, ש"מ. [פסק] והיכא דכי איתיליד בחדא ביצה הוא דהוי ליה כשר, דתניא אמר רבי ישמעאל משום רבי יוחנן בן ברוקה כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר, סריס חמה סלקא דעתך, אימא אינו אלא כסריס חמה וכשר.
<h2>דף עח.</h2>
לקח שפחה ובא עליה ונתעברה הימנו ואחר כך שיחררה והטבילה לשם חירות ואחר כך ילדה, אותו ולד גר הוי ואין צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו, ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מקרי, דבעינא זרע שנזרע בקדושה וליכא. וכן מי שנשא את הגויה שלא הטבילה לשום גירות ונתעברה ואחר כך הטבילה וילדה אותו וולד גר הוא ואין צריך טבילה, דאמר רבה נתגיירה מעוברת וילדה בנה אין צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו, ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מקרי, ואי נקיבה היא בין מן הנכרית ובין מן השפחה כשירה לישראל ואסירה לכהן.
<h2>דף עח:</h2>
וממזר אסיר לאינסובי בת ישראל שנאמר (דברים כ"ג, ג') לא יבא ממזר בקהל ה'. היכא דעבר ונסיב, הנך בני ובנאתא דהוו ליה ממזרי נינהו, דכתיב (שם) גם דור עשירי לא יבא לו. וכי היכי דממזר אסיר למינסב בת ישראל ממזרת נמי אסירא לאינסובי לבר ישראל, מאי טעמא, ממזר כתיב אמר רחמנא מום זר הוא, לא שנא זכרים ולא שנא נקיבות. והיכא דעברה ואינסיבא הנך בניה ממזרי נינהו, ואף על גב דכתיב (במדבר א', ב') למשפחותם לבית אבותם ואבוהון דהני ישראל הוא, אמר רחמנא לא יבא ממזר וגו', (קידושין ס"ט.) מאי לו הלך אחר פסולו.
<h2>דף עט:</h2>
פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מייבמין, כיצד, מתו ולהם אחים ולהם נשים עמדו אחיהם ועשו מאמר בנשותיהם ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו, מתו אחיהם ועמדו [הן] ועשו מאמר בנשותיהם ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו אסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא, ואם עמד פצוע הגיד או שנפצעו גידי ביצים של אחד מהם ויש לו אח אסורה לבעל ומותרת ליבם, ואם עמד אחיו ונשא אשה ומת ויש לו אח בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים ובין שנפצעו גידי ביצים או שיש לו אח בין שנידך הגיד ובין שנידכו ביצים ובין שנידכו גידי ביצים או שיש לו אח בין שנכרת הגיד ובין שנכרתו ביצים ובין שנכרתו גידי ביצים אסורה ליבם ומותרת לבעל וחולצת ולא מתיבמת ואם קדם ויבם קנה ואסור לקיימה ומוציאה בגט דכתיב לא יבא פצוע דכא. ואמר רבא פצוע בכולן דכא בכולן כרות בכולן, פצוע בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו גידי ביצים דכא בין שנידך הגיד בין שנידכו ביצים בין שנידכו גידי ביצים כרות בין שנכרת הגיד בין שנכרתו גידי ביצים. תנו רבנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו, אמר רבי ישמעאל משום רבי יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר, סריס חמה סלקא דעתך, אלא אימא אינו אלא כסריס חמה וכשר. ואם עמד נידך הגיד או שנדכו ביצים או שנכרת הגיד או שנכרתו ביצים או שנכרתו גידי ביצים ונשא אשה ומת, אסורה לבעל ומותרת ליבם, ואם עמד אחיו ונשא אשה ומת אסורה לבעל ומותרת ליבם, ואם עמד אחיו ונשא אשה ומת ויש לו אח פצוע דכא וכרות שפכה אסורה ליבם ומותרת לבעל, וחולצת ולא מתייבמת, ואם קדם ויבם קנה ואסור לקיימה ומוציאה בגט, ואפילו נקבו ביצים או שנמוקו ביצים או שחסרו ביצים או שנקבה ביצה או שנמוקה ביצה אחת לא יבא בקהל ה'.
<h2>דף פז:</h2>
האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה, תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה, ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה, היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה, ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה, מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין, רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון, רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה, רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממזר, נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו. מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד, אלמא עד אחד מהימן. ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה, אלמא עד אחד מהימן. וצריכה גט מזה ומזה, (פ"ח:) בשלמא מראשון תיבעי גט אלא משיני אמאי, זנות בעלמא הוא, אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא אשת איש יוצאת בלא גט.
<h2>דף צד.</h2>
מי שהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו, מותרת לחזור לו, ומותר בקרובות שנייה ושנייה מותרת בקרוביו, מתה ראשונה מותר בשנייה. אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה, הוולד ראשון ממזר אחרון אינו ממזר, רבי יוסי אומר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו. אמר רב יהודה אמר שמואל (צ"ה:) הלכה כרבי יוסי. (צ"ו.) אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה, מתה ונשא אחותה מאמה, מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה, מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית דהויא להי נכרית ופוטרות צרותיהן, ואסור בשנייה וברביעית דהויא להי אחיות ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
<h2>דף צה.</h2>
[פסק] והיכא דטעני ליה לגברא מאשת איש ואמרי לה עבדת איסורא מינה ומפיק לה גברא אי נמי מפקינן לה מיניה בי דינא מיניה בסהדי, לא מיבעיא דכי איתיה לגברא בחיי דאסירא ליה לההוא נטען אלא אי נמי מיית גברא דההיא איתתא אסירא ליה לההוא נטען, ואי מתה היא שרי לההוא נטען למינסב אחתה דכתיב (במדבר ה', י"ג) ושכב איש אתה שכבת זרע ותניא שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. ואפילו יתבה תותי גברא ועבד גברא איסורה מאחתה, היא לא מיתסרא, מעבדא איהי איסורא מעלמא מיתסרא על גברא, גברה כי עבד איסורא באחתה לא מיתסרא, כתיב (ויקרא י"ח, י"ח) ואשה אל אחותה לא תקח בלקיחה הוא דאסירא בשכיבה לא מיתסרא.
<h2>דף צו:</h2>
ואפילו בן עשרים שנה דלא אייתי שתי שערות, קטן בעלמא הוא, כדתנן אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות.
<h2>דף קז:</h2>
[פסק] וקטנה דהוה נסיבא לגברא ומיאנה ביה הוא שרי בקריבה והיא שריא בקריביה, ואי יהב לה גיטא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, דתנן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה, נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. מאי טעמא, מיאון כיון דהיא עקרה נישואין דידיה מוכחא מילתא דקידושי דרבנן אינון, גט כיון דהוא קא יהיב לה גיטא כגדולה דגדולה בגיטא הוא דמשתריא מיחלפא בגדולה, ואתי למימר גדולה נמי כקטנה דמיא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. והיכא דמאין בבעל שריא לאביו, והיכא דמית בעל ונפל קמי יבם ומאין ביבם אסורה לאביו, דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו, מאי טעמא, כיון דמית בעל כי הוה יתבא תותיה מתחזיא ככלתיה. והיכא דהוה אית ליה בת קטנה ואינסב לחבריה כמעשה יתומה בחיי האב ומת ההוא חבריה דהוה נסיבה ההיא קטנה ואית לה צרות, אסיר לאבוה דקטנה ליבומי צרות דברתיה משום דרמי בר יחזקאל, לאו אמרת בשעת נפילה נראית ככלתו ואסורה לאביו, הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו ואסירא. ואע"ג דכי ממאנת ביבם נישואין דבעל קא עקרה, דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר מיאנה בזה מותרת לאחים, היכא דמתחזיא כצרת ערוה דמיחלפא בגדולה אסירא. היכי דמי מעשה יתומה בחיי האב, כגון דאנסבה לברתיה כשהיא קטנה ומית ההוא בעל או גירשה, תוב לית ליה לאביה רשותא עלה, דתנן (כתובות מ"ג:) אמרו לו כיון שנשאת שוב אין לו לאביה בה רשות, ואזל ואינסיב לאחר כדאיתיה לאבוה בחיי, כי האי גוונא מעשה יתומה בחיי האב.
והיכא דיהב לה גיטא ואקראי ואינסיב לחד מן קריביה, אי נמי איקרי הוא ונסיב חדא מן קריבתיה, כיון דגט דרבנן הוא תפשין לה קידושי בגוה ומפקינן לה מיניה בלא כתובה כשניות דרבנן, ואי אוליד וולד כשר הוי. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן מיאנה בזה מותרת לזה ולא הודו לו. מאן לא הודו לו, אמר אביי רב דאסר, רבא אמר לא הודו לו רבי אושעיא נמי, ואמרי לה רב אסי. דרבי אושעיא דאמר אינה ממאנת בזיקתו שריא לעלמא, ורבי יוחנן שרי לה לעלמא ושרי לה לאחים נמי. ואמרי לה רב אסי, כיון דאמר רב אסי אין מיאון לחצי זיקה אסירה לעלמא, ורב אמר שריא לעלמא, וקם ליה רבי יוחנן בשיטתא דעולא ובשיטתא דשמואל, והילכתא כרבי יוחנן דאמר שריא לעלמא ושריא לאחים ואסיר לאביו.
וצריכה למאוני בפני שלשה, דתניא מיאון בית שמאי אומרים בבית דין, ובית הילל אומרים בבית דין ושלא בבית דין, ואילו ואילו מודין שצריכין שלשה, רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בר' שמעון מכשירין בשנים. אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג.
אי זו היא קטנה שצריכה למאן, כל שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה, והוא דידעה לנטורי קידושיה, השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן, רבי חנינא בן אנטיגנס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמר קידושיה אינה צריכה למאן. אמר רב יהודה אמר שמואל (ק"ח.) הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנס. תנא קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת, משום רבי יהודה בן בתירה אמרו נשואיה הן הן מיאוניה. איבעיא להו נתקדשה מהו, ת"ש קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו נישואיה הן הן מיאוניה והלכה כרבי יהודה בן בתירה. ואפילו בנישואין דקמא, ואפילו הוה נסיבא ליה לקמא ושבקתיה ואיקדש לאחרינא הוי מיאון, וכל שכן היכא דהוה מיקדשא לקמא ושבקתיה ואיתנסיבת לאחרינא דהוי מיאון.
<h2>דף קח.</h2>
איזהו מיאון, כל שאמרה אי איפשי בפלוני בעלי אי איפשי בקידושין שקידשוני אימא ואחי הרי זה מיאון, רבי יהודה אומר אפילו יושבת באפריון ומהלכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון, יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו אורחין מסובין בבית בעלה ועומדת ומשקה עליהם ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון, יתר על כן אמר ר' יוסי ברבי יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלה, ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה.
הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה, נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונישאת לאחר, נתארמלה או נתגרשה, אסורה לחזור לו. נתן לה גט והחזירה, מיאנה בו ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, מותרת לחזור לו.
<h2>דף קח:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (איכה ה', ד') מימינו בכסף שתינו, בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו, הרי שיצאה מן הראשון בגט ומן השיני במיאון מהו שתחזור לזה שיצתה ממנו בגט, ושכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל לפני רבי עקיבא בבית האיסורין ואסר, לפני רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי לא לזו הוצרכנו, לאיסור כרת לא חששו לאיסור לאו חששו, ברם כך היתה שאילה הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו ונשואה לאחיו ומת מהו שתמאן בנשואין הראשונים ותתייבם לו, יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או אין מיאון, ושכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את רבי עקיבא בבית האיסורין ואסר, את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר, אלמא אפילו שנייה דרבנן כי האי גוונא אסיר ליבומה דילמא אתי למישרא צרת בתו קטנה היכא דמאין ביבם, והני מילי ליבומה אבל מחלץ חלצה צרת בתו קטנה, דתנן (ב':) כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת, שנייה דתנן (כ'.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתייבמות וחדא מן הלין מפרשינן דשנייה דרבנן וקתני חולצות.
<h2>דף קיב:</h2>
והילכתא קטן שקידש אין קידושיו קידושין, ואם נשא אשה והוליד בנים ועדיין לא הגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה, אבל בניו כשירין הן ונקראין על שמו, ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט, ולכשיגיע לשלש עשרה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתוב כתובה אחרת, ואסור לשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה וקידושין אחר שלש עשרה שנה ויום אחד מפני שכתובה ראשונה אין משתעבדין, (כתובות ע"ג:) ואם בא עליה אחר שלש עשרה שנה ויום אחד, אף על פי שלא קידשה ולא כתב לה כתובה אחרת ומבקש לגרשה, צריכה הימנו גט, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
<h2>דף קכב.</h2>
משיאין על פי בת קול. אמר רבה בר שמואל תנינא בית שמאי אומר אין משיאין על פי בת קול, ובית הילל אומרים משיאין על פי בת קול.
